<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אינו חייב להפריש מעשר מן התורה אלא הגומר פירותיו לאוכלן לעצמו אבל הגומרן למוכרן פטור מן התורה וחייב מדבריהם, וכן הלוקח פטור מן התורה שנאמר עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח, ומפרש רבינו יעקב (תד"ה תבואת) ורבינו משה במה דברים אמורים כשלקחן אחר שנגמרה מלאכתן ביד המוכר אבל נגמרה ביד הלוקח חייב לעשר מן התורה (ע"פ לשון רמב"ם מעשר פ"ב הל' א'—ב' עי' ראב"ד ונו"כ). ורבינו יצחק ברבי מרדכי מפרש להפך דאדרבה כשלקחן אחר שנגמרה מלאכתן ביד המוכר כיון שחל עליו שם טבל ברשות המוכר שוב לא יפקע אבל לוקח שלקחן קודם שנגמרה מלאכתן למעשר ההוא פטור מן התורה, וצריכים לחלק בין לוקח מישראל ללוקח מגוי כאשר ביארנו [למעלה] (עשה קל"ג דף קצ"ז א' בד"ו [הו' בב"מ פ"ח ב']) מפני שמוכיח בפרק קמא דבכורות (י"א ב') שלוקח מגוי קודם מירוח מתחייב מן התורה (ב"מ תו' שם).
<h2>דף ל:</h2>
שנינו בפרק שני דדמאי (מ"ב), המקבל עליו להיות נאמן על המעשרות ולא יהיו פירותיו דמאי צריך להיות מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואינו מתארח אצל עם הארץ, וצריך שיקבל עליו דברים הללו ברבים, וכשיבואו עדים נאמנים שקיבל עליו דברים אלו [ו]שהוא רגיל בהם תמיד הרי זה נאמן לומר על פירותיו מעושרים הם (רמב"ם מעשר פ"י ה"א ע"ש). ותניא בתוספתא דדמאי (פ"ה ה"ח ע"ש) עד אחד נאמן לומר פלוני אינו חשוד על המעשרות אבל לשביעית והטהרות אינו נאמן. אמרינן בפ"ב דעבודה זרה (ל"ט א'), כל תלמיד חכם נאמן לעולם ואינו צריך בדיקה אחריו ובניו ובני ביתו ואשתו ועבדיו של תלמיד חכם הרי הם כתלמיד חכם ונאמנים, ותלמיד חכם שנפטר והניח פירות אפילו כנסן אותו היום הרי הם בחזקת מתוקנים כדאיתא בפ"ק דפסחים (ט' א'), עוד שם בפרק שני דעבודה זרה ובפרק עד כמה (בכורות ל' ב') בת עם הארץ או אשתו שנשאת לחבר ועבדו שנמכר לחבר צריכים לקבל עליהם לכתחילה, ובת חבר או אשתו שנשאת לעם הארץ הרי אלו בחזקת נאמנים עד שיחשדו (ע"פ רמב"ם שם הל' ב'—ג').
